מי אנחנו?

זה קרה לפני הרבה שנים.
היינו בפסטיבל בחו”ל.
ראינו אוהל עגול ענק שנראה כמו חללית.
בכניסה לאוהל עמד תור.
היה חם ולא בא לי לעמוד בתור, אבל הייתי סקרנית.

• מה יש בפנים?, – שאלתי 
• את רוצה תשובה קצרה או ארוכה? – אמר הבחור בכניסה.
• אסתפק בקצרה בשל החום, – עניתי.
• סרט 360 מעלות
• ומה זה אומר?
• אבל אמרת שאת רוצה תשובה קצרה?
• אם כבר אני מזיעה כאן, אז רוצה להבין מה זה אומר.
• זאת חוויה אימרסיבית.
• למה אתה מדבר איתי בקודים? למה לא להסביר במלים שאנשים מבינים?
• את תביני אחרי שתצאי… זאת חוויה שקשה להסביר אותה. את תחווי את עצמך בתוך הסרט. את תצאי אחרת ממה שנכנסת. התפיסה העצמית שלך תתרחב. את תביני שיש מעבר. וזה לא משנה אם תעופי עם כוכבים או תצללי באוקיאנוס, תברחי מדינוזאורים או תפגשי צורות מופשטות – את תהיי שם כל כולך, תרחיבי את הגבולות שלך, תתרגשי ותרגישי כפי שמעולם לא הרגשת.
• אתה רציני? כל זה מסרט?
• בגלל זה אמרתי לך – חוויה אימרסיבית. 
• אמרת שיש מיזוג בפנים, נכון?

כשהסרט נגמר, שאלתי את בעלי “מה זה היה?”

• טריפ, – ענה לי עם חיוך מסתורי
• אז ככה מרגיש טריפ? אם ככה זה מרגיש, אז אני יכולה להבין את הנרקומנים. מה הרגשת?
• איבדתי את עצמי. לאן שלא הסתכלתי, הייתי בתוך הסרט, פגשתי דמויות מעולם אחר. מוזיקה חדרה לתוכי. איבדתי את תחושת הזמן. הרגשתי בחלום צבעוני עם צבעים מיסטיים, עם דמויות שצפו משום מקום ולקחו אותי איתם לתוך הסרט.

כשיצאתי, הוא לא היה שם. עמדה בחורה חייכנית שהסתכלה עלי במבט של “אני מבינה מה עבר עליך”.

• תמסרי לו שאני לא מה שהייתי לפני, – ביקשתי ממנה.
• תבואי בערב לסרט אחר, הוא עוד יותר יעיף לך את הצורה

לא עניתי לה, הרגשתי שאי-אפשר להעיף יותר, הרגשתי שהכל התהפך לי בפנים, הרגשתי שאני לא לגמרי מבינה איפה “אני” נגמר, הרגשתי שיש לעבד בתוכי המון דברים. פשוט WOW.

כמעט עשור עבר מאז.
קולנוע 360 התפתח בכל העולם.
כבר לא תפגשו פסטיבל בעולם שמכבד את עצמו ללא כיפת קולנוע 360.
בתערוכות עסקיות יותר ויותר חברות גדולות לא מסתפקות בדוכן מקושט, אלא מעמידות כיפת קולנוע 360.
באירועי יוקרה, אפשר לפגוש את הכיפות הפתוחות עם סרט 360.
הגיע זמן שגם בישראל ייהנו מקולנוע 360.